ציור נס ציונה, חוג וקורס
ציור נס ציונה, חוג, קורס
כמה דקות ממרכז נס ציונה לכיוון דרום, הסדנה לאמנות (גיבתון), מציעה גישה אחרת ללימוד ציור.
מה מייחד אותנו
מצד אחד, אנו מציעים מגוון רחב של התמחויות וטכניקות מורכבות ברמה מקצועית שאי אפשר למצוא במקום אחר, ומצד אחר דגש על מעשה האמנות כתהליך נפשי ותודעתי.
מה תלמדו בחוג: טכניקות ציור ונושאים
אומרים שאמן נעשה פסל כאשר הוא יוצר בעצמו את כלי העבודה שלו. בצורה דומה אני חושב על טכניקות ציור. אנו יוצרים אותן יחד-דרך הדיאלוג בינינו. מידי שיעור בסדנה, נוצרות טכניקות חדשות.
צורת העבודה וטכניקות הציור נובעות מאישיות הצייר, הן אינן כלים טכניים שאפשר לקחת מהמדף וללמד בצורה מנותקת. יש להן קשר למי את/ה, הקצב, האנרגיה, הסבלנות, הצורך במגע פיזי, נקודת המבט שלך והתוכן הרגשי שחשוב לך לבטא.
אבל הנה כמה מהטכניקות הנפוצות בהן אנו עושים שימוש
רישום, עפרונות, פחם, דיו פסטלים יבשים , פסטלי שמן.
החומרים, הכלים והטכניקות בהם אנו עובדים, לא רק משנים את התוצאה ואת תהליך העבודה, אלא במובן עמוק מאוד משנים אותנו, המשתמשים בהם. אני לא בטוח שלכולם מתאים להתחיל ללמוד רישום דווקא בעיפרון. הקו הוא כלי עריץ המחייב מהרגע הראשון להגדיר גבולות. אני אוהב ללמד רישום דרך כתמי פחם , רישום רך בנעשה באצבעות ורק אחר כך מתוכו עולים הקווים.
אלי מתן- רישום עפרון ופסטלים
דיו:
אני אוהב ציור בדיו -אפשר להשתמש ברישום וציור בדיו כצורת חשיבה, כשעובדים איתו בטכניקה רטובה הוא תמיד אומר הרבה יותר ממה שהתכוונת. הוא צורת חשיבה יצירתית במיוחד המבוססת על מקריות ועל שימוש במקריות כדרך ליצירת משהו חדש . אבל אפשר להשתמש בדיו בצורה מדויקת מאוד בטכניקה יבשה, או בציפורן. 
ציור, רישום בדיו
פסטלים:
“עם פסטלים, אני מרגישה כאילו אני מציירת עם האצבעות שלי, ישירות מהלב.” – מרי קאסאט . ציור בפסטלים יבשים מאופיין בעושר הצבעוני והמרקם הקטיפתי שלו, המאפשר שילוב עדין בין קווים חדים לגוונים רכים ומעורבבים. המדיום מציע גמישות מידית, שכן ניתן למרוח אותו ביד או לערבב אותו ליצירת אפקטים אווריריים, אך הוא גם שביר ודורש טיפול זהיר כדי לשמור על התוצאה. הוא משדר תחושה של חיוניות וספונטניות, עם יכולת ללכוד אור ותנועה בצורה ייחודית, מה שהופך אותו לאידיאלי לנופים, דיוקנאות ועבודות אקספרסיביות. התוצאה היא לעיתים חמה, מלאת עומק ובעלת איכות חלומית ורגשית.ציור ריאליסטי בצבעי שמן:
הציור הקלאסי בשמן נבנה שכבה אחרי שכבה. הבסיס הוא שכבת התת-ציור- Underpainting-המתפקדות כבסיס לשכבות צבע אחרות ויוצרות תחושה של מתח ניגודי וגוון בציור או הרמוניה.
זיגוג גלייזינג הוא טכניקה המשמשת ליצירת מורכבות של צבע ועומק של ציור על ידי מריחת שכבה דקה שקופה או חצי שקופה של צבע על ציור.
משה נורדאו- טכניקה רב שכבתית בצבעי שמן
טקסטורות וחומרים תלת ממדיים
ציור הוא דבר שטוח , יש לו חומריות. טקסטורה היא דרך אחרת לחשוב על יצירת ציור, אנו מלמדים ויוצרים טכניקות אין סופיות של טקסטורות תוך שימוש בחומרים שונים, גבס, בדים , שקיות ניילון שאנו מחממים בעזרת אקדח יום, שעווה חמה, חומרים פלסטיים שונים כאפוקסי , ועוד ועוד. טקסטורה מחברת בין הציור לפיסול בין מגע לראיה.
טכניקות מעורבות
אני מאמין ברב תחומיות, בשימוש בשפות אמנותיות רבות. בגישה מנוקדות מבט שונות ופרספקטיבות שונות.
היכולת לראות מנקודות מבט שונות במקביל-הוא מה שעושה אותנו שפויים. שימוש בטכניקות מעורבות בציור יכול לכלול אין סוף רעיונות. החל מקולאז’ ועד לשימוש במדיומים שונים במקביל (צילום וציור למשל יחד, או צבעי מים ופסטלים יחד).
טכניקה מעורבת: פחם וצבע שמן, שריטות.
צבעי מים ואקוורל
“המים הם השותפים שלי; אני מציע כיוון, והם מחליטים את הדרך.” ציור בצבעי מים מאופיין בזרימה חופשית וקלילות, כאשר הצבעים מתמזגים על הנייר באופן טבעי ויוצרים מראה עדין ושקוף. הוא דורש שליטה בטכניקה לצד ויתור מסוים על שליטה, שכן המים מובילים את הצבע בדרכים בלתי צפויות, מה שמעניק ליצירה חיים ותנועה. תהליך הציור בצבעי מים מזמין גילויים חדשים ומהווה אתגר, שכן האמן חייב להסתמך על אינטואיציה ויכולת לחיות עם עם אי ידיעה וחוסר וודאות
“צבעי מים הם כמו ריקוד – אתה יכול להוביל את הצעדים, אבל המים יקבעו את הקצב.” – כתב ג’ון סינגר סרג’נט . “ציור בצבעי מים הוא לא רק טכניקה, אלא הלך רוח – ריקוד בין שליטה לשחרור.” כתב צייר אחר- מקסון פרנק.
ציירת המים הבריטית ג’וליה קילן מוסיפה: “עם צבעי מים, כל מגע מכתיב סיפור; כל טיפה יוצרת מסע.” בכך היא מדגישה את התהליך הדינמי והאישי שבו האמן לא רק יוצר, אלא גם נוצר בתהליך היצירה.
סדנת ציור בצבעי מים-אפרת מישורי
ציור בצבעי אקריליק
“אקריליק הוא כמו חבר שתמיד מוכן להרפתקה – מהיר, נועז ופתוח לכל מה שתביא לו.” – דיוויד הוקני.
ציור בצבעי אקריליק מאופיין בגמישותו הרבה, מהירות הייבוש שלו ועוצמת הצבעים שהוא מאפשר, מה שהופך אותו למדיום נגיש ודינמי. הוא מאחד בין תכונות של צבעי שמן וצבעי מים, ומאפשר שכבות עבות ומרקמיות או משטחים חלקים ושקופים, . האקריליק מתאים לאמנים המחפשים חופש ניסיוני, שכן ניתן לעבוד איתו במהירות, לתקן טעויות ולשלב אותו עם חומרים נוספים. התוצאה היא לעיתים נועזת, מודרנית ומלאת חיוניות.
ציור תוך שימוש בסכין ציור (שפכטל):
ציור בעזרת סכין ציור (שפכטל) הוא טכניקת אמנות שמביאה עמה אנרגיה גבוהה וקצב ייחודי. בניגוד לציור במכחול , השימוש בסכין מאפשר לאמן לבטא טקסטורות ורגשות חזקים או להדגיש פרטים דרמטיים בצורה ישירה ובלתי מתפשרת. הציור שנוצר מאופיין במרקם עשיר ועוצמתי, שבו הצבע מונח בשכבות עבות וגסות, יוצר תחושה תלת-ממדית ותנועה על הבד. אני חושב על ציור בשפכטל כמעין מכונת אמת או מכונת זהות -זו טכניקה ההופכת את הציור להתגלמות גופנית של הצייר.
השפכטל לא רק מורח צבע אלא ממש מעצב אותו, מה שמעניק ליצירה חומריות ונוכחות ייחודית. התוצאה היא לרוב אקספרסיבית, מלאת אנרגיה ובעלת אופי מחוספס ובלתי מלוטש.
ציור באקריליק , שימוש בסכין ציור(שפכטל) -יובל לוי
ציור מופשט
המופשט הוא המרחב שבו אני משחרר את הרוח מהצורך להסביר.” – וסילי קנדינסקי (חלוץ האמנות המופשטת, מתוך ספרו “על הרוחני באמנות”, 1911).
ציור מופשט מאופיין בחופש צורני וביטוי רגשי, שבו האמן נוטש את הייצוג המציאותי לטובת צבעים, קווים וצורות המשקפים מצבים פנימיים או רעיונות מופשטים. הוא מזמין את הצופה לפרש את היצירה באופן אישי, תוך התמקדות בחוויה החושית והאינטואיטיבית יותר מאשר בנרטיב מוגדר. הטכניקה יכולה להיות ספונטנית או מחושבת, אך תמיד שמה דגש על האפשרות להתנתק מהמוכר ולחקור את הלא נודע. התוצאה היא לעיתים קרובות עמוקה, מסתורית ומעוררת מחשבה, ומשאירה מקום לדמיון חסר גבולות.
ציור באצבעות ובידיים:
“לצייר בידיים זה כמו לחזור להתחלה – לרגע שבו הכל היה אפשרי.” – ז’אן דובופה.ציור באצבעות ובידיים בצורה ישירה מאופיין בחיבור אינטימי וראשוני בין האמן לחומר, שבו הגוף עצמו הופך לכלי יצירה חי ונושם. הטכניקה משחררת את האמן ממגבלות כלים מסורתיים, ומאפשרת ביטוי ספונטני, חושני ובלתי אמצעי, לעיתים עם מרקמים עשירים ותחושה של תנועה חופשית. היא מדגישה את הפיזיות של התהליך, כאשר הצבע מורח, נמעך או נטבע על המשטח, מה שיוצר תוצאה גולמית, אקספרסיבית ולעיתים ילדותית במובן הטהור של המילה. התוצאה משקפת קשר ישיר לרגשות ולדחפים, עם אופי מחוספס ומלא חיים.
ציור עם האצבעות-רינה מרש
ציור מים ופסטלים יבשים-אורית
רונית ברזילי-חוג ציור לנוער וילדים -קל יותר לקבור מציאות מאשר להפטר מחלומות”-דון דלילו.
רויטל בן- ציור באפוקסי נוזלי ופיגמנטים לאפוקסי-אנו עורכים סדנאות אפוקסי-ומציעים אפוקסי קריסטלי למכירה במחירים זולים.
אמנות כתהליך נפשי ותודעתי
אני רוצה להאמין שדרך הוראת הציור אצלי שונה מהדרך בה מלמדים במקומות אחרים.
כלי העבודה עליו אני שם דגש הוא התהליך היצירתי עצמו.
כשמורה מלמד- במיוחד בתחום האמנות- הוא מלמד את עצמו, את אישיותו , את מה שצבר במהלך השנים .
ולכן הוראה היא מבחינתי מפגש בן שני אנשים ודיאלוג.
אני לא דוגל בתכנית עבודה נוקשה אלא במבנה חי שמתפתח מתוך הדינמיקה של השיעור.
# תהליך יצירתי מערב מתח בין ניגודים-מתח בין סדר לכאוס, מתח בין שליטה וחוסר שליטה.
מתח בין צבעים, מתח סיפורי-ומתח של קומפוזיציה.
#אני מאמין בציור כתהליך מוכוון תהליך. בשמירה על מרחב של אי ודאות בתהליך הציור, באי ידיעה מסוימת.
#יש עיסוק בהרס כחלק מתהליך היצירה או בפחד להרוס כחסם יצירתי.
#”המרחק הנכון” מהעבודה. הוא נושא חשוב.
#לקצב העבודה האישי והבשלה יש משמעות גדולה.
#הפרדוקס -או הסתירה הם חלק מיצירת האמנות וחשוב לשמור עליהם.
# גישה בין תחומית: שימוש בכמה שפות אמנותיות במקביל מהווה יתרון. הוא מאפשר לחשוב בצורה אחרת על הנושא (אני מעדיף ללמד ציור ופיסול יחד).
#יש צורך בידע טכני, אבל הנדסה ציורית, התייחסות אל מרכיבים טכניים כמרכז מהותי , כסוג של דת.
מתאימה לציירים מסוימים ולאחרים פחות.
וכמובן זכות הגמגום.
יש עוד עוד מרכיבים רבים של החוויה היצירתית בציור במיוחד-המפוזרים במאמרים באתר-תוכלו לקרוא עליהם
כאן.
חוגי ציור,
לימודי רישום,
שעות ופרטים:
- מיקום: רח’ העמדות 1 כפר גיבתון.
- שעות: ימי ראשון ורביעי, 9.00 עד 11.30. ימי שישי 10.00 -12.30. השנה לא נפתחה קבוצת ערב.
- מסלולי הצטרפות ומחיר: מסלול שנתי-650 שח’ לחודש בהוראת קבע (כולל חומרים). מסלול זמני: 750 שח’ ל4 מפגשים-(כולל חומרים).
-
מודליאני: עיניים סגורות לרווחה
מודליאני: עיניים ריקות
סקירה זו של המורכבות בה ניתן לראות את ציורי העיניים של מודליאני מוצגת במסגרת חוגי ציור נס ציונה, קורסי ציור באר יעקב, חוגי פיסול נס ציונה וקורסי ציור מזכרת בתיה. אינני יכול לא להתייחס…
קראו עוד
ומכאן אמנות מהעולם-וסתם זרם תודעה:
פרנסיס ביקון
“בימים אחרים התמונות חשוכות ברובן ואילמות, מים שחורים שאני מפרפרת בהן כמו דג מיוגע.
אבל מה שקרה והסיפור על מה שקרה הם תמיד שני דברים שונים.” איריס לעאל-לא העזנו לדעת
גרהרד ריכטר
“זה קשה להסביר כיצד אתה יכול להמשך לשני כיוונים מנוגדים בו בזמן, וכמובן מידה מסוימת של חוסר היגיון חלומי היא דרישת יסוד.” ניק הורנבי
Lionello Balestrieri
“(חודשיים אחר כך כששאלתי את יולי מה מכל הדברים האיומים הוא הנורא מכולם, היא אמרה בקולה החדש
שנשמע כאילו הוא מגיע משאול תחתיות: “כשאני מבינה שזהו זה באמת נגמר”
היא לא אמרה שהבית נהפך לקטלוג ממשי של זה באמת נגמר, שהיא כבר לא מוצאת שערות שלו בכיור, שהיא לא מצליחה להריח אותו מהמגבות או לשמוע אותו נושם בחדרו, אבל אני ידעתי שזה מה שקורה.”) איריס לעאל-לא העזנו לדעת
Giuseppe Gradella
“ואז קיבל אבי הצעה ממשרד החקלאות ונסע לשליחות באפריקה, צמד מילים שעד היום
משפיע עלי כמו עילפון של הרעלת קיבה.
בהעדרו השאיר לי את הכורח לדמיין, להמציא את החלקים החסרים של
כל סיפור שהושמע לי, להיעשות סופרת בעל כורחי. כל ילדה נטושה היא בילבי בת גרב” . איריס לעאל-לא העזנו לדעת
Rauha Mäkilä – Spoon Me, 2016
“מסיבה זו היגון הוא אנוכי, רולאן בארת צודק, וניטשה טועה: מה שלא הורג אותנו לא בהכרח מחשל אותנו. רבים מאתנו פורר עד דק. העולם מלא בהם: ניצולי שואה, אסירים ועצורים שעברו עינויים, אנשים שהיו עדים להתעללות או השתתפו בה, אנשים שהתעללו בהם, קרבנות אונס, ומי שהטרגדיה הכתה בחייהם.”
קורס פיסול: Juyeon Kim – Yisook Ⅰ, 2002, textile 7 washbasin, clothing length 350 cm
המציאות היא בשביל מי שלא יכול להתמודד עם סמים (באדיבות הדר)
האמנות -הציור , הפיסול- תמיד שאלו שאלות על תפיסת המציאות. בעצם בזה אמנות עוסקת-בדרך שבה נקלטת המציאות החיצונית בתוכנו.
וככל שזו גרסה מודרנית יותר של האמנות, כך המיקוד שלה עוסק יותר בחוויית המשתמש ופחות במציאות כמשהו אובייקטיבי.
הסוראליסטיים למשל העמידו במרכז את היחס שבן המציאות לחלום. בן המציאות למילים ולסמלים. מאגריט לומד לצייר מקטרת ולכתוב תחתיה “זו לא מקטרת”
מרסל דושן מכריז על אוטונומיה של האמנות- האמנות לא עוסקת יותר בתיאור מציאות, ולא פועלת על פי החוקיות של המציאות-היא ממציאה חוקיות משלה, חוקיות -לא עקבית.
אם ניט’שה הכריז על מות האלוהים, האמנות הכריזה על מות המציאות עוד לפני פייסבוק , טראמפ וביבי נתניהו.
אבל לא רק האמנות, החיים שלנו מתפרקים מתחושת המציאות המוצקה.
אנחנו חיים בעולם עם מציאות נוזלית יותר ויותר. לאט לאט אנחנו משתכנעים שכל מה שאנחנו צריכים זה יחסי ציבור טובים , אין שום דבר אמתיי,
מדהים מחדש כל פעם לגלות אפילו ברמה הפיזית כמה שברירית היא תחושת המציאות שלנו, על זה יכול להעיד כל מי שעבר תאונה, או מחלה קשה או פשוט כאבי גב-ומבין פתאום שכל תחושת הביטחון שלנו במוצקות ובהמשכיות של העולם. בנויה על חוויה פיזית שיכולה להשתנות כהרף עיין.
המציאות פתאום מתבררת כנגזרת מיכולת התנועה שלנו, או ממוצקות הגוף, או מתחושת שווי המשקל. שלא לדבר על טראומות נפשיות או יקומיות כמו מירי רגב.
לאוליבר סקס יש ספרון קטן בשם “מקרה רגל” ובו הוא מתאר ומצייר כיצד אירוע לכאורה קטן של שבירת רגל -מערער עבורו את תחושת האחדות של העולם, ואת תחושת המציאות והשליטה בה.
לא פחות מזה דן הספר במציאויות השונות , זו של המטופל שעבר פגיעה, לעומת זו של הרופא העסוק בהסתכלות במדדים טכניים, צילומים, בדיקות רפואיות וכ’
וכמה קשה לגשר על הפער ביניהם.
ג’אן דידיון פותחת את ספרה המפורסם על “שנה של מחשבות מופלאות” במילים:
“החיים משתנים במהירות. החיים משתנים ברגע. את מתיישבת לארוחת הערב והחיים כפי שאת מכירה אותם מסתיימים. שאלת הרחמים העצמיים”
כן-הכל יכול להתערער והכל יתערער-ולא יהיה במה להיאחז-זה ודאי.
כן-הכל יכול להתערער והכל יתערער-ולא יהיה במה להיאחז-זה ודאי. עיוורון-ההתעלמות מהמציאות -מפחידים אותנו, . הפסיכולוגיה המודרנית עסקה בעיוורון הזה כמוקד-מצד אחד ה”לא מודע” המקום החשוך הזה שמנהל אותנו-שעושה לצחוק את היכולת שלנו לראות את המציאות הן הפנימית והן החיצונית, ומאידך עצם הגדרת השפיות כקשר למציאות. יותר מידי מציאות תהרוג אותך, תבטל את העולם הפנימי והאת הגמישות ואת היצירתיות-תהפוך אותך ל”נורמופט” פחות מידי מציאות תהרוג אותך, תשקע בעולם פרטי, תשמע קולות, תראה מפלצות, יהיו לך כל הנתונים להפוך לראש מדינה. או להתאשפז. מייקל איגן-הגדיר את השפיות כמרחק הנכון- המרחק הנכון מהמציאות הפנימית, ומהמציאות החיצונית.
כמי שמלמד ציור ורישום עיוותי התפיסה של המציאות נוכחים כמשהו ממשי מאוד, , מי שלומד רישום מוכיח יכולת מרשימה להתמיד באמונתו על מה שהם רואים, למרות שאתה מנסה להראות להם את העיוות. ביחסים למשל, אני שם לוח זכוכית בינם לבן האובייקט ומבקש מהם לצייר עליו בטוש את מה שהם רואים. ומצביע על ההבדל , הם בטוחים שהרישום על לוח הזכוכית הוא ששגוי. ואני לא מדבר על ציורים של תווי פנים או אנשים שנגועים עוד יותר בעיוותים רגשיים. לראות כרוך במאמץ, מאמץ של ביטול של מציאות ישנה, מאמץ של אימוץ מציאות חדשה.
ר.ד.לאנג( “the politics of expererience” למשל) מעלה את הטענה שחווית הסכיזופרניה בנויה על מסרים סותרים לגבי המציאות שחווה החולה, פערים שאי אפשר לגשר בניהם בן מה שהוא חווה כמציאות לבן מה שנאמר לו שהיא המציאות. וליאנט במחקר הארוך בן שישים השנה שלו על מהות האושר כותב -“הדרך הטובה להתמודד עם המציאות היא לסלף אותה “העיוות המתמיד של המציאות הוא אחד מסימני היכר של האדם המסתגל .ישנן אין ספור עבודות סוציולוגיות המדברות על הבניית המציאות כהסכם חברתי(“הצגת האני בחיי היום יום” של ארווינג גופמן למשל) .גופמן מדבר אפילו על חווית המוות כסוג של הבניית מציאות בהסכם חברתי. שלא לדבר על חווית האושר, או חוויות אחרות שברור שמעצם טיבן הן נתונות יותר לפרשנות חברתית. כל מי שהיה לבד תקופות ארוכות לבד ,מכיר את התחושה הלא מציאותית שיוצרת הבדידות( במובן שאתה פיקציה, שהמצאת את עצמך-ריליקה) ואת התקפות המציאותית שיוצר הדיבור ולו עם עם נפש אחרת אחת.
אין ספק שההבנה של כמה המציאות נוזלית קיימת בליבתם של כל תפיסות העידן החדש ולעתים מובילה לאבסורד(כל פעם שאני שומע את ההטפה לראיה של המחלות כסוג של מטפורות נפשיות אני חושב על תמי שלא רק שחלתה בסרטן אלא שצריכה גם להרגיש אשמה שבהנהלותיה הרגשיות הביאה על עצמה ועל הסובבים אותה את הכאב הזה”(את פשוט אוכלת את עצמך-זה לא פלא” אמרה לה בפניה אחת המרפאות הטבעוניות .).בכלל יש אגף שלם של העידן החדש שמשתמש ברעיון שהמציאות מובנית מבפנים-מתוך האדם כדי לנטרל אשמה אמפתיה, ומחויבות חברתית(העניים יצרו את המציאות שלהם). כשאני עומד לעתים מול הטיעונים הללו בצורתם הקיצונית אני שואל אם הכל מבפנים -בשביל מה אנחנו צריכים ידיים .
ולעתים המציאות אפילו מנחמת.

