אמנות הדיאלוג: פסיכותרפיה

ישנן צורות רבות של אינטראקציה שבהן אנשים בעלי השקפות שונות מדברים זה עם זה. לא כל שיחה היא דיאלוג ולא כל דיאלוג הוא פסיכותרפויטי. דיון הוא אחת מהצורות הללו. בדיון, אנשים מקיימים אינטראקציה במטרה לבטא את השקפותיהם המגוונות. בעוד שיש ערך לאינטראקציה עם אחרים בדרך זו, הדיון דורש מעט מהמשתתפים במונחים של תנועה רגשית אקטיבית או שינוי. כל עוד המשתתפים מקשיבים בנימוס אחד לשני ואינם עוסקים בהתנהגויות המערערות את יכולתם של אנשים אחרים לדבר על דעותיהם, מטרות הדיון מתקיימות. המשתתפים בדיאלוג חייבים לעשות יותר מזה. כשהם מקשיבים לאחרים, הם לא עושים זאת באופן פסיבי. במקום זאת, הם עושים מאמץ פעיל להבין את נקודת המבט שהאדם השני חולק. זה דורש התנהגויות המאפשרות למשתתפים כקבוצה לנוע מתחת להבנה שטחית של תוכן דבריו של האחר. הם עשויים לשאול שאלות כדי להבהיר משמעויות, חוויות וכוונות ולחפש מידע נוסף. הם עשויים לחזור על דברי האחר בצורה מעט שונה, כדי להבטיח שהם הבינו את האדם האחר במדויק. הם עשויים לשקף לאחרים כיצד הם מציגים את עצמם באינטראקציה, במטרה לבדוק את תפיסותיהם לגבי כוונותיהם ורגשותיהם של אחרים. אפשר לתאר דרך זו של אינטראקציה עם אחרים כצורה של “הקשבה אקטיבית עמוקה”. דיאלוג הוא “תהליך של אינטראקציה שדרכו בני אדם מקשיבים זה לזה בצורה עמוקה מספיק כדי להשתנות על ידי מה שהם לומדים” (“עקרונות תקשורת בעל פה“).